<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין ע"א</h1>
<h2>דף יא.</h2>
והמצוה הע"א היא שצוה מי שחטא חטאים ידועים שיקריב קרבן אשם ויכופר לו. וזה הוא הנקרא (כרתו' כ"ב—כ"ה. ועוד) אשם ודאי. והחטאים שיתחייב עליהם זה הקרבן הם המעילה (ל"ת קמ"ו) והגזלה (ל"ת רמ"ה), ובא על שפחה חרופה, ונשבע לשקר על שבועת הפקדון (ל"ת רמ"ט). וזה שכל מי שמעל בשגגה והוא שיהנה בשוה פרוטה מן ההקדש בין הקדש בדק הבית בין הקדש מזבח, או מי שגזל חברו שוה פרוטה או יותר ונשבע, או מי שבא על שפחה חרופה בין בשוגג בין במזיד, או מי שכפר בפקדון ונשבע בין בשוגג בין במזיד, הנה הוא חובה עליו שיקריב קרבן על חטאתו. ואינו קרבן חטאת. ואמנם הוא אשם. וזה הקרבן נקרא אשם ודאי. אמר במעילה (ס"פ ויקרא) וחטאה בשגגה מקדשי י"י והביא את אשמו לי"י וכו'. ואמר (שם) וכחש בעמיתו בפקדון וכו' ונשבע על שקר וכו' ואת אשמו יביא לי"י איל תמים וכו'. ואמר בשפחה חרופה (קדושים י"ט) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש וכו' והביא את אשמו לי"י וכו'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת כרתות (פ"ה—ו').
